'אמר לו הקב"ה לדוד: 'כי טוב יום בחצרך' - טוב לי יום, שאתה יושב ועוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב.' - שעל ידי עסק התורה יש יחוד לקדוש ברוך הוא ושכינתו, ועדיף מבית מקדש, שבית מקדש, אם אין ישראל עושים רצונו של מקום, אין השכינה שורה בו, ועל תנאי היא. ...
מה שאין כן צדיק, אחד יושב ועוסק בתורה, הוא משרה שכינתו, וגורם יחוד אף על פי שאין ישראל עושים רצונו של מקום. ... ואולם נראה לי שכל בחינה זו, היינו דווקא בתלמיד חכם, צדיק, ועוסק בתורה בארץ ישראל. ... וזה נראה לי להמתיק סוד מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'טוב לי יום שאתה עוסק בתורה לפני' - שידוע שבירושלים נקרא לפני ה', ששם כתוב בקדשים קלים: 'ואכלת לפני ה'', וזהו שאמר: 'ועוסק בתורה לפני'.