'תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר: נחמתי כי עשיתים, ונח מצא חן בעיני ה'. ולמעלה מזה אמרנו: 'אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'.
ויש לומר, למה נחתם גזר הדין על נח, מאחר שהיה צדיק? ואם נאמר שלא היה צדיק, איך מצא חן בעיני ה'? ואין לומר שהוא כדרך מי שמוצא חן בעיני אדם להפיק רצונו, ויתרצו לפניו אף על פי שאינו הגון, שאין זה צודק בו יתברך שמו לעד, שיודע מחשבות לבו, ולא ימצא חן בעיניו, אלא למי שהוא ראוי והגון לפניו. לכן יש לומר, שנח לא היה בידו חמס, שבשבילו נחתם גזר הדין של מי המבול, ולא היה חייב נח מבול. ומה שנחתם גזר הדין אף על נח, בשביל שלא היה צדיק בכל מעשיו, אלא שמצא חן בדבר זה ולהשאיר לעולם שארית. ולכך פירש רש"י זיכרונו לברכה: 'צדיק' - במעשיו, בלא חמס.