נשאלתי על ידי אחינו העובדים בפרדסים בקביעות, ויראת ה' בליבם, מה עליהם לעשות בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה. אם מותר להם להמשיך בעבודתם, שהרי תורתנו הקדושה החמירה בעונשה בגלות במפורש. ועשיו שזכינו לשכון בארצנו, שמא, חס ושלום, יגרמו במעשיהם ההיפך מזה. או שמא, יש צד היתר לקיומם הם ומשפחתם, בעוד שאין להם מלאכה אחרת. ותשובתי הייתה להם, אין זה בסמכותנו ויכולתנו להורות על זה, ורק לחכמי הדור שבארץ ישראל ניתנה להם הסמכות לכך על פי התורה אשר יורוך. וקל וחומר שדיני שמיטה נשגבו ממנו כיוון שלא נהגנו בהן בחוץ לארץ זולת שמיטת כספים כדי שלא תשתכח. ... ונשגבו דברים מבינתנו ואיך נעשה מעשה, ותורה היא וללמוד אנו צריכים.