מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מספר על ימים ראשונים, שעלו בנגב ואין ספרים ואין חברים.
מיום עלותי ארצה, בשנת ה'תשי"ד, והסתדרתי במושבנו זה, גילת, שיבנה ויכונן לעבודתו יתברך, מצאתי שאין מניין, רק בשבת, ואין חברותא עם מי ללמוד, ואין ספרים וישיבות בכל אזור הנגב, ולכן היה בראש דאגתי יום וליל לעבור לאזור תורה ותלמוד תורה, וחברים לשאת ולתת עמם בתורה. ומלבד זה במקומנו אין לנו לא מים ולא חשמל ובלילה לפעמים באים מסתננים וגונבים ועושים שמות, על כן העולים החדשים פוחדים לצאת בלילה ובבוקר השכם לבית הכנסת, ומתפללים בבית והולכים לעבודה. ורק בשבת שאין עבודה מתפללים בבית הכנסת. וכששמעו אנשי המקום כוונתי, עודדוני שזו רק תחילת ההתיישבות באזור ולכן המצב כך, וכשיהיה חשמל ברחובות ובבתים, אז בלי נדר נתפלל יום יום.
חכם פרץ מימון, תולדות פרץ, חלק שלישי, הקדמת המחבר, עמ' 20, הוצאת משפחת המחבר, גילת, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
