ממונו של אדם, שיש לו בעולם הזה, לא נחשב שלו, כי הלא במותו עוזב לאחרים חילו, ומאומה אין בידו, ואפילו בחייו אפשר שיגזלוהו לסטים או יפסיד כל ממונו בעסקיו, ויישאר חייב, וימות חייב לאחרים. אמנם, איזהו שנחשב ממון שלו באמת הוא מה שייתן לעניים וללומדי תורה כי הוא שמור מל המזיקים לעולם הבא, ויערב ויבוסם לו לעולם הבא מממונו הנזכר קרן ופירות ופירי פירות. ...
ובזה יובן כוונת הכתוב במשלי: 'יש מתעשר - ואין כל, מתרושש - והון רב' רוצה לומר: יש מי שהוא מתעשר - שיש לו עושר ונכסים הרבה בעולם הזה, 'ואין כל' - שאינם נקראים ממון שלו, כי בוודאי שימות ועזב לאחרים חילו, ואין לו שום הנאה מכל העושר שהשאיר אחריו בעולם הזה. אבל יש 'מתרושש' - שבעולם הזה נחשב כעני ורש, ואף על פי כן יש לו הון רב אם נתן איזה פרוטות לעניים וקימץ מעיסתו, שלפי עניותו יחשוב לו שנתן הון רב וייהנה מהם בעולם הבא.