'שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב'- להיותם בגלות מר וקשה, צריכים לישועה גדולה, כמו שבנגב להיות הארץ ארץ יבשה, לא יספיק המטר המועט, לרוות את הארץ, רק צריכה לאפיקים, כדי 'שהזורעים בדמעה' לרוב פחדם מהיובש, 'ברינה יקצורו' באפיקים ההם. כן ה' א-לוהינו בגלותנו זה, שאנחנו בצרה גדולה יפליא חסדו עמנו, כי אנחנו צריכים לישועה גדולה, בכח גדול וביד חזקה, 'כימי צאתנו מארץ מצרים'.
כי הישועות הקטנות שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו, יספיקו להצילנו מידם שעומדים עלינו האומות לכלותינו. אמנם כדי שנקצור ברינה מה שזרענו בדמעה, שיצא לנו פרי, צריך לישועה גדולה כנזכר, שתהיה 'כאפיקים בנגב'. שכפי שריבוי הצער בזריעה תהיה ריבוי השמחה בתבואה, כן כפי ריבוי הצער וזמן הגלות יהיה ריבוי שמחת הגאולה.