דעו לכם כי הסכמנו, החסיד (רבי יוסף קארו) ואני עבדו, ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשנו ליל השבועות ולנדוד שינה מעיננו. ... ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה, ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד, קול גדול בחיתוך אותיות, והיה נעימות רב, והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא, והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים ידידי אהובי ... אשריכם בני, שובו אל לימודיכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל כי לא כל העיתים שוות, ואין מעצור להושיע ברב או במעט, ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב הארץ העליונה תאכלו. לכן, מהרו ועלו כי אני המפרנסת לכם, ואני אפרנסכם, 'ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום' ... כי הנה יום בא ויסיר האדם 'את אלילי כספו' ומאודו בהנאת העולם 'ואלילי זהבו' - חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם.