כאן אני מגיע לדרך של רוז'ין. הרי כל החסידות, ולמעשה כל היהדות, מדברת על הסתפקות במועט לא מתוך כך שאתה מחליט להסתפק במועט אלא פשוט אתה לא זקוק. זו אחת הצורות או אולי התנאי הקודם להפוך את החומר לצורה. זאת אומרת, לא לוותר על החומר אלא לעדן אותו. זה לא רק עניין של החלטה. גם אם תחליט מאה פעמים שאתה תתעדן, אתה לא תתעדן אם לא תעשה שינוי כללי בחיים שלך. להתעדן אפשר רק אם אתה לומד ומתפלל כמו שצריך, ורק אם אתה רואה את הזולת ומרגיש אותו באמת. כמו שאמר רבי ישראל מרוז'ין ש'ואהבת לרעך כמוך' זה לא שאתה מחבק את הזולת ושואל אותו מה שלומך?, אלא זה ממש להרגיש ולחוש את הזולת. שתסבול כשהוא סובל. כשאתה מגיע לכל הדברים האלה אתה גם חש שאתה כל הזמן במחיצת הקדוש ברוך הוא.