מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד עניין הצומות, שיהיה במצב כזה של עשיה שהוא שוכח לאכול.
אדם לא צריך לצום כדי לכפר על עצמו, אלא הוא צריך להגיע למצב, שהוא לא יוכל לאכול בגלל החטאים שלו. זה הבדל, הבדל גדול. אני לא החלטתי, לא לאכול כדי שיסלחו לי, אלא מתוך חשבון נפש אני מגיע למסקנה שעשיתי מעשים שלא ייעשו, וכך פשוט התיאבון עובר לי, כמו שכשאדם בצרה איננו יכול לאכול. זה דבר אחר. הגישה השנייה מציגה מעלה גבוהה עוד יותר, שאדם יהיה במצב כזה של לימוד, של עשייה, של דביקות, שהוא שוכח לאכול. זה כבר סיפור אחר לגמרי.
הרב ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלום , עבודת ה' בראשית החסידות ובתורת רוז'ין, שיחה בישיבה, עמ' 392, נתיבות, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'
