'והדרת פני זקן' - ולא כל בני אדם וכל העיתים שוות. יש לך אדם מעונג ואינו יכול לחסר שום דבר ממנהגו בעת עושרו, בין במאכל בין במשתה, בין במלבושיו ודירתו. ואם יחסר לו מזון או שום חסרון, פוסל בכל שהוא, ומכביד על קרוביו או על הסרים למשמעתו, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. ובאמת, אם הוא תלמיד חכם או עני בן טובים, ואפשר שיסתכן אם יבטל הרגלו, המחזיקים בידו עושים נחת רוח לאבינו שבשמים, אם יש יכולת בידם לספק לו כל צורכו. ואם לאו, לפחות יחזיקו בידו, העושים מצווה לשם שמים, בימים הראשונים לנפילתו, והוא מדריך את בני ביתו, בחסרון מועט, בדבר שאפשר בלאו הכי, עד יעלה ויבוא. ויש בני אדם שיכולים ושוכחים עושרם ותפארתם, וביום אחד אוכל בשר ומחר אוכל דגים קטנים וכיוצא. וכן על זו הדרך השינוי מקובל אצלם ברגע. ויש מי שאחר כל העושר והוא נודד ללחם איה. ומצטמק ורע לו. ופיו סגור וידיו אסורות לבקש צדקה. המקום ימלא חסרונם.