'שמאי אומר: עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה, והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' - ונראה שכיוון להזהיר את האדם, להיות נאה דורש ונאה מקיים, כי בזה יקובלו דבריהם בעיני שומעיהם. וידוע כי התורה שמלמד האדם לזולתו תיקרא 'תורתו', ותתייחס אליו כעניין תלמידך אנו, ומימיך אנו שותים. וכמו שתקרא התורה תורת משה, על אשר מסר נפשו עליה לימדה לעם בני ישראל, כי בערך הלומד תיקרא תורת ה' ובערך השומע ממנו תיקרא תורת המלמד.
ולזה הזהיר כי תורתך, אשר תלמדם לאחרים לעשות, עשה אותה בעצמך וקיים מצוותיה בפועל, ולא לבד פעם או שתיים, אלא בקביעות תתמיד במעשים ההמה, עד שתהיה קבוע בהם, כאומרם נאים הדברים היוצאים מפי עושיהם. ולא די זה, אלא 'אמור מעט ועשה הרבה' - שתהיה מורה לאחרים מעט דהיינו ההכרחי על פי שורת הדין. אכן, אתה עשה הרבה יותר ממה שציוויתים לעשות, הן בחלק סור מרע - היכנס לפנים מן השורה לקדש עצמך במותר לך. הן בחלק עשה טוב - תעשה יותר ממה שהזהרתם לעשות, כי בזה תתקיים באשר הזהרתיך 'עשה תורתך קבע' ולא תבוא לעשות ההפך ממנו כי זה הוא גדר גדול וסייג בעשותך הרבה יותר ממה שאמרת להם.