'ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב, ויתן אל הנער, וימהר לעשות אותו' - ולכאורה, כיוון שאמר בתחילה 'ואל הבקר רץ', הרי שכבר נאמרה זריזות בעשייתו, ולמה חזר ואמר: 'וימהר לעשות אותו'. ...
ויתבאר במה שאמר בעל ה'חסד לאברהם', שאדם וחווה בחרו להיקבר במערת המכפלה, לפי שהיא מכוונת לגן עדן, ומיום שנקברו שם אדם וחווה, נסתם פי המערה מפני הבריות, כדי שלא ידעו הבריות מעלת המקום, ובאותו היום שבאו שלושה המלאכים אצל אברהם אבינו, הלכו אברהם וישמעאל בנו ליטול ג' פרים מהמקנה שלו. הלך רפאל בנסתר, ונדמה לו כפר חשוב ומשובח, וכשבא אברהם לתופסו, היה נשמט ובורח מעט מעט עד שהגיע אברהם אבינו למערת המכפלה, ונפתחה פי המערה, וכל זה בשליחותו של מקום, שימצא אברהם את המערה הזו, וכשנכנס אברהם אבינו למערת המכפלה, ראה אדם וחווה קבורים שם, והריח שם ריח גן עדן, מיד ידע מעלת המקום, וחמד להיות קבורתו שם, ומיד נמסר הפר מאליו בידו. וכיוון שהגיע לאהלו, שחט לאותם ב', שנתן לנער, שהם 'רך' ו'טוב', וכיוון ששחטם, היה רואה לכאן ולכאן, ולא מצא הפר הג' הנעלם, לפי שרפאל היה, ונדמה לו בדמות פר. מה יעשה אברהם? והרי מקנהו בהר, והגיע זמן הסעודה. – הביא ספר יצירה וברא פר בשמות הקודש, המובאים שם. וזהו: 'וימהר' - שלא לאחר זמן הסעודה, ולכן נאמר: 'לעשות אותו', ולא לבשלו, ולכך נאמר: 'ואל הבקר רץ' - בלשון יחיד, כי רק על פר אחד רץ אברהם.