בא חבקוק והעמידם על דבר אחד, שהיא האמונה כמו שכתוב: 'צדיק באמונתו יחיה' - הרי שמי שיש בו מידת האמונה - בשם צדיק יקרא, וגם מקרא מפורש הוא 'שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית' - והכוונה בו: שכל מי ששם ישראל יכונה, לא יאות לו לעשות אחת הנבלות: שקר, כזב ומרמה, אלא צריך שיהיה ישר הולך, וכשמו דהיינו ישראל - שהוא לשון ישרות, כן יקום, ואם, חס ושלום, אינו עושה כן, מלבד כי איננו ישר הולך עם בני אדם, אף גם זאת איננו הולך ישר עם אל כי בעשותו שקר, כזב ומרמה, זה מורה באצבע על חוסר אמונתו ובטחונו בו יתברך. ... והיינו שאמר התנא: 'כל ישראל' - כל אשר בשם ישראל, יכונה על שם מעשיו, כי הוא ישר הולך עם א-לוהים ואנשים, ולא יעשה עוולה, 'יש לו חלק לעולם הבא' - דהיינו עולם התחייה, וחיו יחיה בתחיית המתים כי מאחר שנאחז במידת אמת - יקוים בו מה שנאמר: 'אמת מארץ תצמח', ומביא מקרא 'ועמך כולם צדיקים לעולם' - כלומר שהם צדיקים עם בני העולם, כלומר שנושאים ונותנים באמונה, וכל דבריהם ומעשיהם, אינם אלא באמת ובאמונה, ואנשים כאלה צדיקים יקראו, מאחר שהם צדיקים עם העולם, ובזה 'ירשו ארץ'.