מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד הגם שחכמים ועושים צדקות, הפירוד מונע מלהוריד השפע.
אשר בזה נחה שקטה חקירת העולם, אשר כולם תמהים לאמור מדוע היה הדבר הזה, אשר הראשונים היו טובים מאלו, והיה שפע רב בעולם, והיו שקטים ושאננים, איש תחת גפנו ותאנתו, ומן השפע היורד מן השמיים, היו אבותינו אוכלים בשפע, ועתה כל אחר הפוך, ושפע רב יש בעולם, אלא שהן בעוון, אומות העולם, נוטלים חלק בראש, ולהם לבדם ניתנה הארץ, ואם בשביל התורה, אדרבא, בדור הזה נמצא נבונים וחכמים יותר מדורות ראשונים, וגם צדקות וגמילות חסדים יש בדור הזה, כי לא אלמן ישראל,
אך לפי האמור למעלה, נחה שקטה החקירה הנזכרת, הן בעוון פירוד הלבבות ושנאת איש ברעהו כלה הכל, שכשם שלמטה הם נפרדים איש מרעהו, גם למעלה הם מתקוטטים ומקטרגים זה עם זה ומונעים השפע מלהוריד, כי כן נא לשון בקשה אוהבי ורעי, 'איש באחיו ידבוקו', 'והיו לבשר אחד', וכל אחד יחשוב את חברו כאילו הוא חלק מגופו ממש, ובכן וודאי יתמלא על חברו רחמים בראות בצרת נפשו, על המחיה ועל הכלכלה, וגם שרואה אותו, עושה שום דבר, אשר לא טוב הוא עושה, ויאמר לו: אחי היכן אתה, ואל נא תעשה ככה, ויקבל דברו וישוב מדרכו, ונמצא שהוא מזכה אותו, לא כן כשיש פירוד, חס וחלילה, שמלבד שלא יקבל דברו, אדרבה יתרבה הקטטה כנודע, ומובטחני שישראל קדושים.
חכם שלמה חכים, כסא שלמה, דף קט"ו ע"ב, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847) מתוך 'החכם היומי'