מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד 'עורי עורי', שאבד צוררי מעל צווארי, ואפרוק עולו.
אדוני מהר ענני, מצר פדני, מגיני, למעון ביתך שובה. נפלתי בי אויבתי, שפחה נמכרתי. תוחלתי, אבדה וגם נכזבה. יחתו אויבי השחיתו, לענה ישתו. יכרתו, תבער בהם להבה: שבר תשבר אויב, מתגבר עובר, מתעבר, על ריב לא לו. לך אוחילה, נורא עלילה. קרב גאולה, יבוא שילה. משורש ישי, יקבוץ נפוציי. כל מלכים שי, לו יובילו. היכן מקדשי, חדש משושי. רוחי ונפשי, נכספה לו: ישבתי, בתוך נותי, עתה גליתי, במדבר בערבה. הראיני, בנין מכוני. סלח זדוני. נחני, ארץ טובה ורחבה. והדר, סוחרת ודר. תלבש צור נאדר, עם נהדר. נפשו חולת אהבה. שמע נא. דלה אביונה, אל נא רפא נא לה. מחה נא, צורי חטאת כתובה: אליך צורי, יערב שירי. רפא את צירי. עיני כלו. מלך במסיבו, מהרה יבוא. תאוות ליבו. צורי תן לו. יביא, רץ כצבי. יקבוץ סביבי. מבין אויבי נפלו. צור עורי עורי. אבד צוררי, מעל צווארי. אפרוק עולו. עזרא לי. תהה גואלי. אז אשא קולי. שיר לאלף ורבבה:
חכם שלמה בירדוגו, די השב ואם למסורת, דף צ"ב ע"ב, דפוס יהודה ראזון, קזבלנקה, תש"י (1950) מתוך 'החכם היומי'