אם יהיה האדם יורד ברשות בשומעו שמצווה להוציא המעות באכילה ושתייה וכיוצא, כגון בשבתות וימים טובים, והוא מתגבר כארי, ולא יהיה חס על ממונו, וכל מיש שיש לו פרוטה, יריצנה אצל החנווני. ותראה כמה באים יום שישי בבוקר השכם, מבטלים התפילה ללכת להכין צורכי שבת קודש, באומרם שזוהי מצווה עוברת, שמא לא ימצאו בשר ודגים וכיוצא בזה. ואם המצא ימצא דג גדול בחצי דורוס ודג קטן ממנו בשני פרנאך, הם אומרים זה כבוד שבת עדיף. ואם תאמר להם שיתנו עשרה אונקיות לעני, הם מצטערים ואומרים כי הם בדוחק ובצער, ואינם יכולים לספק מים ומזון לבני ביתם…
היש משוגע גדול מזה, שאם הוא רוצה לעשות צדקה ולענג השבת, למה יקיימו ציוויו דווקא בלגימה ולא בצדקה. הרי ודאי שלא יקבלו שכר אפילו על עונג שבת כי מגמתם למלא את נפשם. ואף אם רצה לעשות צדקה, יחסרו מעונג שבת קצת, ויעשו צדקה ויקבלו שכר על שניהם.