מה שנהגו רוב העולם, שמשעה ששקעה החמה ואינה נראית שוב בראש ההרים קוראים אותו לילה, ואם נולד איזה בן באותה שעה, מלים אותו ביום ח' ואפילו בשבת, ולדברי מרן, זיכרונו לברכה, שאנו הולכים אחריו, אותו זמן חשוב בין השמשות, ואין למולו עד יום א'. על זה ראיתי להעלות על חזקה לעניין הדין, מה שהעלה, גאון עולה, סבא דמשפטים, כבוד מורינו החכם רבינו הרב שלמה אבן דנאןן: ...
מעת שתשקע ולא תיראה כלל, אנו מחשבים י"ד מינוטין משקיעת החמה. ואם נולד בתוך י"ד מינוטין הנזכר, נימול ביום אי' שהוא יום עשירי, ואולם אם אינו הולך אחר ראות העין או שהיום מעונן וכיוצא בו, הולך אחר קריאת אלמגרב (החזן הערבי במסגד שלהם בתפילת המעריב), אז ימנה שמונה מינוטים קודם הקריה, ותשעה מינוטין וחצי לאחר הקריאה, סה"כ י"ז מינוטין וחצי. והנולד קודם שמונה מינוטין, שקודם הקריאה הוא יום גמור, ונימול ביום שישי שהוא יום שמיני שלו בוודאי. ... אחרי כותבי, ראיתי עוד להרב הגאון 'ישמח לבב', שפקפק על קריאת המגרב, בזה האיסור של תורה, עיין בדבריו בארוכה.