'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוהיך מייסרך והביאך אל ארץ טובה' - ויש לדקדק שמילת כי נראית כמיותרת והיה לו לומר 'וידעת עם לבבך כאשר'... ויובן בהקדים מה שאמר הגאון החיד"א: שמאחר שכבר אמרו ישראל 'נעשה ונשמע' למה כפה עליהם הר כגיגית? ותירץ וזה לשונו: ששתי אהבות בעולם אהבה רצונית ואהבה עצמית, אהבה רצונית היא אהבה שבין אדם לחברו, שאוהב אותו ועושה לו רצונו אבל אינה אהבה עצמית, מה שאין כן אהבת האב לבנו היא אהבה עצמית, שמוכיחו ומייסרו שילך בדרך הישר בשביל אהבתו אותו', לכן הקדוש ברוך הוא רצה להראות לנו שאהבתו אותנו אינה רצונית, רק אהבה עצמית, כאהבת האב לבנו, ומשום כך כפה עליהם הר כגיגית מרוב חיבתו ...
לזה הוצרך משה רבינו, עליו השלום, להודיעם לישראל, שידעו ויתבוננו בלבם שאין הקדוש ברוך הוא אוהבם אהבה רצונית, שאינה אהבה עצמית, וזה אומרו: 'וידעת עם לבבך' - שאהבת ה' עימך, אינה אלא 'כאשר ייסר איש את בנו' - שבוודאי היא אהבה עצמית ולא רצונית, כן 'ה' א-לוהיך מייסרך', ומביאך שתלך בדרך טובה וישרה להטיבך באחריתך, וזהו: 'והביאך אל ארץ טובה' - ארץ העליונה שהיא תכלית הטוב.