'אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם' - רוצה לומר: אותו היחס עצמו בין האדם לבעל חיים, אותו היחס נמצא ביניכם לבין אומות העולם, רוצה לומר: על כללות האומות והוא הנצחיות והשארות כי כל שאר ההבדלים הם במקרים, שאפילו שלא ימצאו - לא יאבדו ישראל את צורתם והבדלם משאר האומות, אולם הנצחיות לבד הוא דבר עצמי וצוריי להם, שאם יאמר שצורתם והבדלם הוא היות בני ישראל ויוצאי חלציו, איך הדבר כן?! - כי כל איש משפחה או עם אשר התייהדו, ויכנסו לברית בתנאים אשר נכנסו ישראל: במילה וטבילה וקורבן - יהיו סגולת ה' ונחלתו, ויקרא בשם ישראל. ואם יאמר שישיבת הארץ הקדושה - זה שקר גמור, שקודם שנכנסו שם נבחרו, ואחרי צאתם ממנה נאמר: 'לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם'. ואם יאמר ששמירת התורה והמצוות - זה שאינו, שכבר ידענו הכלל האמיתי: 'אף על פי שחטא - ישראל הוא', ופסוק מלא הוא: 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, חי אני ה' א-לוהים כי ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' - רוצה לומר: אפילו ירצו להפר עולו יתברך, חלילה, על כורחם אמלוך עליהם ויהיו עמי, ואם כן הבדלם העצמי אינו תלוי בזה, שאם ישוער, חלילה, שכל ישראל יעברו בריתו, הנה עדין בסגולתם, וברור מזה נאמר בירמיהו: 'כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם, חוקת ירח וכוכבים לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה', גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים'. אם כן אין צורת העם וסגולתו בקיום התורה כי על כל אשר יעשו יעמדו בסגולתם.