'אל תירא כי יעשיר איש, כי ירבה כבוד ביתו' - מעשה בשני עניים, שביקשו לשים קץ לדלותם. נדברו ביניהם לגשת אל הרב, ולבקש את עצתו וברכתו להצלחה בחייהם ובפרנסתם, אמר אחד מהם לחברו: גש אתה תחילה, ובקש את ברכת הרב, ואם יועיל אכנס גם אני אל הרב.
נגש הראשון ונכנס אל הרב, שפך בפני הרב את צרותיו, וכי בקושי מוצא הוא את פרנסת ביתו. מיד יעץ לו הרב לתת מעשר מכל רווחיו, שכבר אמרו: 'עשר בשביל שתתעשר', זאת למרות וכל פרנסתו מסתכמת בתרומות ספורות, אותם מקבל מהעוברים ושבים.
הלה שקיבל את עצת הרב, תוך מספר שבועות האירה לו ההצלחה ונתעשר. כשפגש את חברו העני סיפר לו על עצת הרב והברכה שהגיעה בזכותה. נכנס גם הוא אל הרב וביקש את עצתו, אמר לו הרב: 'כבד את אשתך', עשה כן העני והתעשר, שכבר אמרו: 'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו'. ובכך יתפרש מה שאמר דוד המלך: 'אל תירא כי יעשיר איש' - אל תתפלא על התעשרותו הפתאומית של חברך, כי סיבת הדבר היא, 'כי ירבה כבוד ביתו' - ביתו זו אשתו, וכשקרא לה כך - הרי כיבדה, כמאמרם זיכרונם לברכה: 'מעולם לא קראתי לאשתי - אשתי אלא ביתי.