חכם אהרון הוא הזמין את חכם מישאל, להיות חזן. הוא אמר: אני לא יכול להיות חזן, אבל אם אתה תביא לי תלמידים, תוך כמה חודשים, אני אתן לך חזנים כאלה, שאתה תשמח מזה. טוב, חכם אהרון הזמין. היה אצלנו עוד יהודי אחד, יהודי חסיד, יהודי לב טוב, שהיה אוהב את התלמידים, היה מקרב את התלמידים, פנחס בן יעקב בוטרשווילי, אנחנו היינו קראנו לו כמו דוד, דוד פנחס, הוא היה קרוב של חכם רפאל, הוא היה אוהב את כל התלמידים. הוא אמר אני מוכן להביא אצלך את חכם מישאל, שתלמידים ילמדו, זה נמשך שלוש ארבע שנים, והיינו לומדים, כל יום היה לנו שיעור אצלו.
חכם רפאל, אחרי חודשיים שלוש, הוא התפלל בבית הכנסת וקרא קריאת התורה. קריאת התורה, אצלנו בקולאשי, כמעט רוב האנשים ידעו את זה, אבל מה שחכם רפאל הפליא את כולם, בלי שגיאה, בלי טעויות, מה שקרא פרשת 'תולדות', כל הציבור היה שמח, כולם פתחו את העיניים. למה חכם רפאל? אולי גם חכם יוסף? אולי בן שלי? בן שלו? כולם התעוררו. ...
אחרי כמה שבתות, כל הציבור שמחים, ברוך ה', זכינו להחזיר את העטרה של התלמידים שלנו. היו חזנים טובים. חוץ מזה, לא אשריהם לבד, 30 תלמידים, כולם למדו קריאת התורה לפי נוסח ירושלמי, שחכם מישאל לימוד אותנו. כולם היו משתדלים, כל השבוע היו מכינים וערב שבת היה בודק, ומי שידע היה שמחה לכל הציבור, לההורים גם כן, ולחכמים גם כן, הנה עוד תלמיד למד, עוד תלמיד למד.