מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שרודף שלום הבריות מאהבה, מדביק גם את שאינו חפץ.
'הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. וראוי לשים לב למה השתמש במלה רדיפה לגבי השלום. שכן, אם אתה אוהב את השלום, ומשתדל תמיד לקיימו, ואילו דווקא רעך הוא המקלקל השלום, אל תאמר מה אעשה?! - הלא אני החזקתי בשלום, ואם חברי מאבדו ממני, מה אוכל לעשות?! - הלא האשם עליו. לכן השתמש במלה 'ורודף שלום' - דהיינו, שאם תראה שהשלום בורח ממך, אל תתייאש מלרדוף אחריו, עד שיחזור השלום למקומו. וזהו: 'ורודף שלום', כי לשון 'רודף' מתאר מצב שבהכרח יש מי שבורח. ולכן אם השלום בורח, תהיה אתה זה שרודף אחריו בדרכי פיוס, עד שתשיגו. ורדיפה זו שתרדוף אחר השלום, גם למי שאינו חפץ בשלומך, אל יהיה השלום שתרדוף מהשפה ולחוץ אלא רק מאהבת הלב. וזוהי הכוונה במשנה באבות: 'אוהב את הבריות'. דהיינו, שתהיה אוהב את הבריות. ועל-ידי שאתה רודף שלום הבריות מאהבה, תדביק אהבתך גם את מי שאינו חפץ בשלומך, ואז תצליח בהשגת השלום עמו.
חכם שמואל עמאר, שמע שמואל, מכתבי רבי שמאול עמאר, דרוש תשעה-עשר, עמ' רכ"ב-רכ"ג, הוצ' אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'