מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שזכות המטיב עם חברו בגופו, עומדת לו עד סוף הדורות.
אם רואה את חברו מצטער מאיזה עניין, מצווה רבה לדבר על לבו עד שיפיגו מצערו וישמחו, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, כמו מי שיש לו בן בעיר אחרת אשר הוא מלא דאגות, בוודאי משתוקק האב, שיהיה מישהו בעיר, שינחם את בנו וידבר על לבו לחזקו ולסעדו, שלא יחלה מן הדאגות. וכמו כן כאן בנים אנחנו לה' א-לוהינו, ועל ידי זה מתברך בכמה ברכות ...
ובכלל זה הוא מידת החסד להיטיב עם חברו בגופו, ועל ידי זה מעורר את מידת החסד למעלה, והיא אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם, והיא שקולה כקרבנות, והיא גדולה יותר ממצוות צדקה, וזכות זה עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות.
חכם אברהם חי, מדור לדור, עמ' רל"ט, הוצאת טקסט, מהדורה שניה, בני ברק, אב תשע"ז (2017). מתוך 'החכם היומי'
