שכר השמחה במצוות משמש הוא לכאן ולכאן: לאור באור החיים, לעולם הבא. משכר גופה של שמחה, להיות ניזון ולאכול מפירותיה בעולם הזה כעין מתנה וצדקה. וזה אפשר טעם למנהגם של ישראל כיום הזה, להרבות בשמחות וגיל ולעשות סעודה.
חכם יוסף אזוביב, ימים אחדים, דרוש כ"ו, ב' לשמיני עצרת, דף פ"ח, ע"ב, ליוורנו, דפוס אליעזר סעדון, תק"ן (1790). מתוך 'החכם היומי'