צרת הגלות היא הכנה להעדר שלמות הנפשי. מפני שכל זמן היותנו בגלות, אין אנו יכולים לקיים כל המצוות שבתורה, וגם קצתם שאנו מקיימים בגלותנו המר, אין אנו מקיימים אותם בשלמות הכוונה והמעשה. ולכן אמר הנביא בשם כללות ישראל: 'רפאני ה' - מחולי הגוף 'וארפא' - מחולי הנפש, שהם העוונות. כי זה בזה תלוי. כי רפואת הנפש שהיא מחילת העונות נמשכת מרפואת הגוף. וכן גם כן נתפלל על צרת הגלות. ואמר: 'הושיעני ואושעה' - רצה לומר: 'הושיעני' מצרת הגלות, שהיא צער הגוף, 'ואושעה' - תשועת הנפש על ידי קיום כל המצוות בשלמות הכוונה והמעשה, שהוא שלמות הנפשי.