יש לנו תקווה טובה שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו ויבנה הבית האחרון, ממה שבעינינו ראינו שנתן בלב כורש לבנות הבית השני אף על פי שהיה עתיד להיחרב, והטעם היה כדי לסתום פיהם של המקטרגים, שעתידים לקטרג בבניין האחרון, מרוב עוונותיהם של ישראל.
וזהו שאמר: 'ואני בה' אצפה אוחילה' מידי יום ביומו 'לא-לוהי ישעי', ויש לי תקווה טובה שבוודאי 'ישמעני א-לוהי' לגאול אותי. ושמא תאמר באיזה זכות, הלא כיוון שהעוונות במשא כבד כבדו, אם כן באיזה זכות ישמע לך. תירץ ואמר, שאין לנו שום ספק שבוודאי 'ישמעני א-לוהי' משום 'אל תשמחי אויבתי לי', שהם המקטרגים, וזו ראיה ברורה 'כי נפלתי קמתי' - כלומר נפלתי בבית ראשון וקמתי בבית שני. ושם יש קושיא לא-לוהינו: למה עשה ה' ככה, ליתן בלב כורש לבנותו כיוון שעתיד להיחרב? - אלא וודאי שהתירוץ הוא כדי לסתום פיהם של המקטרגים, העתידים לקטרג בבניין האחרון.