כי מלך ה' צבאות בהר ציון וירושלים, הייתה תהילה בארץ, יערה על נביאנו וחכמינו רוח ממרום, רוח חכמה ובינה. לבוא עד תכונת 'אמרת ה' צרופה' לגלות מצפוניה, לחפור מטמוניה, ולמשול במכמניה לא יערכם זהב וזכוכית. וכל בית ישראל כולו, עיניהם בנאמני ארץ סנהדרין הגדול, עמודי הקבלה משען לחן ומשען מים, להגיד להם פירוש תורה שבכתב, אשר זולתו החוקים והמשפטים והתורות כדברי הספר החתום, ואין פותר אותם. ובימים ההם ובעת ההיא אין קטטה בבתי מדרשינו, ואין מלחמה בישיבותינו, ואין צווחה ברחובותינו, רק אמת ומשפט שלום. כי חכמי ישראל הקדושים והנאמנים יעידו כולם כאחד לכל שואל, על טמא טמא ועל טהור טהור. ויהי כן מיום השמיע ה' את הוד קולו על הר סיני, בקולות וברקים וענן כבד ונשמע את קול ה' אומר: 'אנוכי', 'ולא יהיה לך'.