מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שכוונת התפילה היא גם בלחן ובצלילים המוכרים.
עיקר התפילה היא הכוונה, ותפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה. ...
והנה כידוע לכל קהילה ישנו נוסח מיוחד, וניגון מסוים, וכשהסדר או הניגון משתנה, הכוונה נעלמת, והמתפלל מתבלבל, כי לא רק המילים מכוונים את הכוונה, אלא גם הלחן והצלילים, המוכרים המורגלים מאז, מדריכים אותה בדרך הנכונה.
שינוי הביטוי בחלוף הנגינה, מאבד את הכוונה, ולא עוד אלא שהמתפלל תועה ותוהה, ואינו יודע מה הם אומרים, ואיפה הם עומדים. ...מאבד את הכוונה ומאבד את חנו בעיני השומע והמתפלל.
חכם משה מלכה , והשיב משה- שו"ת, סימן סח', עמוד 151. הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994 מתוך 'החכם היומי'
