עם קום מדינת ישראל, יהדות מפוארת זו עזבה את מרוקו, הביאה איתה את מנהגיה, ואת מסורת אבותיה ואותם מקיימת פה בארץ, בדחילו ורחימו, מתוך מסירות ודביקות.
אחד המנהגים החביבים עליה הוא מנהג 'חגיגת המימונה' - השמחות והחגיגות המקובלות והמפורשות בתורה, אין בהם שום חידוש, ואין שום רבותא לכבדם ולשמוח בהם, כי הם חגי האומה כולה ומועדיה, וכל העם משותף בהם ומחויב לשמור עליהם, אך חג זה של 'יום האמונה' המיוחד ליהדות זו בלבד, ואשר אותו אמצה מדור דור, נתחבב עליה מאוד, והיא שומרת עליו כבבת עינה באשר הוא מעשה ידיה. וכאן בארץ האבות קבלה חגיגה זו משמעות מיוחדת ...ולא עוד שהוא מעורר געגועים לעבר המפואר של יהדות זו.