מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שהתגשמות החזון המשיחי תובעת התאגדות כל העמים.
אין העם שנתן לעולם את רעיון המונותאיזם המוסרי, רעיון שנשמר אצלו בכל טהרתו, בן חורין להיפטר מהגשמת ייעודו. בחירת ישראל אינה שוללת את זיקת חיבתו של ה' ליתר העמים, להיפך, היא מחייבת ומאשרת אותה. העובדה שעם ישראל הוצג כבנו בכורו של הקדוש ברוך הוא: 'בני בכורי ישראל', היא הקובעת שכל העמים הם בנים למקום, ושמתוך חיבתו של האב לבניו, הוטלה אחריות הדרכתם על אחד מהם: על הבכור. ישועתו של הבן הבכור, תלויה במילוי תפקידו, הואיל והתגשמות החזון המשיחי תובעת התאגדות כל העמים לאגודה אחת כבנים לאב אחד. הרי למדת, שגאולת ישראל מזדהה עם גאולת כל העמים, היינו עם גאולת האנושות.
חכם ד"ר משה ונטורה, מבוא למחשבת ישראל, חלק ג', פרק ה', עמודים 272-273. הוצאת מחברות לספרות, תל-אביב תשי"ט (1959). מתוך 'החכם היומי'