'יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך' - והנה בא התנא לזרז בדבר מורגש, ולחוש, ומצוי על הרוב בבני אדם, בעלי מצוות הכנסת אורחים, כשיבואו להתאכסן אצלם אנשי שם בעלי עושר וכבוד, הם נוהגים בהם כבוד גדול יותר מגופם, מלבד כשיושבים לאכול, הסבו יחד עם כרים וכסתות, ואוכלים ושותים ושמחים, יחד על שולחן אחד. לא כן יעשו בבוא להם דל והלך, מלבד שלא ינהגו בו כבוד לדבר על לבו, עוד זאת להם למכשול ולפוקה, בהגיע עת האוכל, וישימו לו לבדו ולהם לבדם. כל בני הבית לבדם אוכלים ושותים יחד, והעני הזה הוא לבדו, כתוב בו: 'ונוספה נחלתו', ושברו גדול בכלימה ובושה, 'וכדי ביזיון וקצף', אשר על כן בא תנא שלנו, עליו השלום והחיים, לצוות ולזרז:
אף על פי שכתבתי לך שלישים במועצות ודעת אמרתי לך: 'יהי ביתך פתוח לרווחה' - לפתוח פתח טוב לעוברים ולשבים, השמר פן ואל תהיה מאלו הכתות, המכבדים לאנשי שם לסעוד עמהם על השולחן עם בני הבית, ולרש המסכן יתנו לו לבדו, כי ישיגך מזה נזק ועונש, אלא אנוכי מצווך ש'יהיו עניים בני ביתך' - והם ובני ביתך ישבו יחד בסעודה אחת לסעוד, למען לא יבושו.