וכבר ידעת שישראל נמשלו לגפן, כמו שאמר דוד המלך, עליו השלום והחיים: 'גפן ממצרים', וגם ישעיה, עליו השלום והחיים, המשילם לגפן, כמו שאמר: 'כרם היה לידידי', להורות שכמו שהגפן, מפריו יאכל איש, וממנו ישתה, וישכח רישו, ומשמחו אם זכה, שנאמר: 'ויין ישמח לבב אנוש', כך גם המשילם, יתברך, לגפן לומר לך, שהמשמחים אותו, יתברך, בתורתם ובכישרון מעשיהם הטובים.
והנה עם בני ישראל הקדושים יתחלקו לשני חלקים. החלק הראשון שבקדושה הם כת, הלומדים והוגים בתורה, ומקריבים פריים הטוב, כלומר יינה של תורה, והקדוש ברוך הוא שמח ושש בו, שאין לו להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה, ואין העולם מתקיים אלא בשביל תורתם. והחלק השני הם כת ההמון הקדושים, אשר מחזיקים ביד לומדי התורה, והם בעזרתם כפי כוחם ויכולתם. וגם הם שימחו להקדוש ברוך הוא בכישרון מעשיהם וברצונם הטוב, הגם שאינם לומדים, ייחשב להם כאילו למדו, וכמו שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה', ושכרם כמו התלמיד חכם עצמו, ככתוב: 'שמח זבולון בצאתך', וזו היא דעת הזוהר, שיש למחזיק כלומד עצמו ולא פחות, אלא שניהם עולים בקנה אחד.