מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שמכין לאורח מאכל מלכים, מתבזה האורח והולך במהרה.
אם יקבל הבעל בית לאורח ומאכילו כמו שאוכל הבעל בית תדיר דהיינו - ירק, אז בוודאי 'וארוחתו ארוחת תמיד'. אבל אם 'וארוחתו ארוחת מלך', שמכין לו מאכל מלכים, אז בוודאי 'וארוחתו ארוחת הלך', שמתבזה האורח והולך במהרה. עד כאן לשונו. מעתה זו הכוונה בפסוקים שלנו: 'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך' - לפני האורח, אז 'נפתלי אילה שלוחה' - שילך האורח במהרה.
חכם נסים אליקים, 'חדר נאה', דרושים על פרשת ויגש, דף כ"ד ע"ב-דף כ"ה ע"א, ירושלים, תרע"א (1910) מתוך 'החכם היומי'
