מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שכמראה המים, המושפע מהקרקע, מקבלים מנהגי מקומם.
אמנם קשה כל כך לתאר את מידותיו הפנימיות של אדם אחד בלבד, היאך יעלה בידינו לתאר את תכונותיה של אומה שלימה? ובייחוד, אם מדובר באומה היהודית, הפזורה בכל קצות הארץ - כמעט מן הנמנע הוא לומר עליה דברים נכונים ומוחלטים. שהרי נפוצים היהודים בכל העולם, וכנהר הזורם בתוך ארץ רבה, שמראה מימיו מושפע מסגולות הקרקעות השונות, שדרכן הם עוברים, כן מקבלים היהודים מנהגים שונים משאר האומות, שבתוכן הם יושבים. משום כך שונות כל כך הליכותיו של היהודי היושב בוונציה מן היהודי שבקושטא, ומן היהודי הדמשקאי ומזה שבקהיר, וכל אלה שונים מן היהודים האשכנזים והפולנים ... צדקה וחסד כלפי הבריות והכנסת אורחים כלפי כל אחד מבני אומתם, אף אם זר הוא לו ונוכרי. היהודי מפרס מיצר בצרתו של היהודי מאיטליה ומשתתף עמו בה; אין ריחוק המקום גורם לפירוד ביניהם, בהיות דתם אחת.
חכם שמחה לוצאטו, מאמר על יהודי ונציה (תרגום מאיטלקית), עיון י"א, עמ' 105-106, מוסד ביאליק, ירושלים תשי"א (1950). מתוך 'החכם היומי'
