מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מבאר לשון חכמים שהקדימו לבקש על הארץ ואחר-כך לבקש על החרות.
'השתא הכא - לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא הכא עבדי - לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין' (השנה כאן - לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה כאן עבדים - לשנה הבאה בארץ ישראל בני חורין) -
חששו חכמינו זיכרונם לברכה שאולי לא תתקבל תפילתנו במלואה ויאמר לנו, כביכול, הקב"ה: ... ואומר להצילכם מידם ומידי גזירותיהם ולתתכם לחן ולחסד ולרחמים בעיניהם, להפוך את כל הארץ ואת כל הגוים 'שפה אחת ודברים אחדים', לאהוב את כל ישראל, ולכבדם ולתת להם זכויות אזרחיות ככל אזרחי המדינה באין הפליה, לתת להם הזכות המלאה לשרת בשרות המדינה בתור פקידים גבוהים, שרים ... ויהיו להם חיים טובים, פרנסה טובה, עושר וכבוד, ו'נסו יגון ואנחה', ויתבטלו כל הגזירות ... אבל נשאר בגולה חס וחלילה בארצות אויבנו ...
ולכן אנחנו צריכים להתפלל לה' יתברך קודם כל: 'לשנה הבאה בארעא דישראל' - לעלות וליראות על אדמת הקודש ללא כל תנאי. ... ואחר כך נבקש גם על שחרור הגוף וחירותו משעבוד. אבל שחרור הגוף בלי לצאת, אלא להישאר בגולה זה לא שווה, וזהו: 'השתא הכא' לבד.
חכם מאיר יונה , ספר מי ומי, עמ' קסו-קע, הוצאת בני הרב המחבר ירושלים, תשמ"ה (1984) מתוך 'החכם היומי'
