לעולם, הבכי וההספד לא ניתן לנו מצד מות הצדיק, יען זכה לצאת מזה העולם מעותר במעשיו הטובים, אמנם חל עלינו חובת הבכי וההספד מצד גרעון מעשיו הטובים, אשר היו מגן לנו. וכאן הבן שואל: זה מובן במיתת הצדיקים, אמנם כאשר ימות אדם שאין מוחזק בצדיקות, בוודאי כי לא חל עלינו חובת הבכי וההספד כלל, יען כי לא היינו נהנים ממנו מאומה. ולא כן מנהג ישראל, אף שידענו שלא היה צדיק וחסיד, אפילו בזה בוכים ומספידים אותו. והתשובה לזה כי ידוע שאף ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון, ומצד מצוותיו, אפילו שהיו מעטים, היינו נהנים ממנו, כי אפשר קיים זה מצוות יקרות הערך, מה שלא זכה לקיים הצדיק והחסיד, כי אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות. וכיוון שהיינו נהנים ממנו משפע מצותיו ומעשיו הטובים, לכן ראוי לנו לבכות ולספוד אותו.