יש צדקה בעולם, מהוללת מאוד, והיא זו כאשר ראית איש רעב אורח ואין בך יכולת להביאו אל תוך ביתך, כי אין לך בית אחר או שיש לך אורחים אחרים, אזי אני אומר לך: 'ותפק לרעב נפשך' - כלומר, הפק עצמך מהבית ותן לו מקום ללון, כי אז 'נפש נענה תשביע', באופן שביתך יהיה הפקר לאורחים עד שאין לך מקום לנוח לנפשך כי אם בערבוביה בין האורחים.
או על דרך אומרם אבותינו זיכרונם לברכה, שהלל הזקן רץ לפני אותו עני בן טובים שלשה מילין, לעשות רצונו, כי כן היה למוד. ועל זה אמר: 'ותפק לרעב נפשך' - כלומר אם יהיה העני בן טובים ולא מצאת מי שירוץ לפניו, הפק עצמך בכבודך לרוץ לפניו כהלל, ובזה נפשו הנענה תשביע.