מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד מעלת הנותן צדקה בגלוי, כדי שילמדו ממנו אחרים לתת.
'ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום' - שכבר ידוע שהצדקה המעולה היא כשנותנה בסתר ולא בפני רבים, שנראה כיוהרה. אבל אם כוונתו הייתה כדי שיתנו אחרים, שממנו יראו וכן יעשו, היא מצווה גדולה, ושכרו כפול ומכופל שזיכה ומזכה. וזהו כוונת הכתוב: 'ונדיב נדיבות יעץ' - לאחרים כדי שיתנו גם הם, אף על פי שהוא היה צריך שיתנה בהצנע, כיוון שכוונתו הוא כדי לזכות אחרים 'והוא על נדיבות יקום' - שאומר אני נותן תחילה כדי שיתנו אחרים גם כן, וודאי שצדקה כזאת היא צדקה מעולה ביותר.
חכם שבתי אקשוטי, קול שחל, דף כ"ח ע"א, דפוס אברהם ואחיו יצחק גאנין, ירושלים, תרמ"ד (1884). מתוך 'החכם היומי'
