מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לחשוב בדעתו כי ילדיו עטופים ברעב ובוכים מרוב עניות.
'ויהיו עניים בני ביתך' - שלעולם כאשר כואב לאדם דבר מה וצועק הוא ברוב כאבו, הרי שמי שאינו סובל מאותה צרה, אינו מתפעל כל כך מצעקותיו, באשר אינו מרגיש את כאב זולתו, מה שאין כן אדם אחר, שאף לו כואב אותו מכאוב, שמבין היטב צעקת חברו ומזדהה עמו. ואין לך אדם שאינו כואב בדבר מה, אם זה בדאגות פרנסה, בעיות בגידול הילדים, בעיות בריאות וכולי ...
וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך' - שכאשר יבוא עני לביתך, והנך יושב בבית בשלווה עם אשתך וילדיך, ראה עצמך כאילו אתה הוא העני העומד בפתח, ומבקש דבר מה להחיות את נפשו, וחשוב בדעתך כי אשתך מבקשת לחם בעבור ילדיך העטופים ברעב, וכולם בוכים מרוב עניות. וכאשר יעשה זאת, ויתגלגלו רחמיו על העני, אזי גם הקדוש ברוך הוא ירחם עליו ומתפאר בו, שלמרות כל השפע שהשפיע לו, בכל זאת הינו מרחם על הבריות כאילו היה עני שמתנהג בשפלות.
חכם ניסים מויאל, מלוא העומר מן, עמ' 65-67. הוצאת תלמידי הרב, אשקלון תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
