'אמר רבא בר חנינא סבא בשמו של רבי: כל מי שלא אמר 'אמת ויציב' שחרית ו'אמת ואמונה' ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר: 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות' - 'אמת ויציב' בתפילה הוא וידוי האמונה בניסים שעברו, ובפרט בגאולת מצרים. ו'אמת ואמונה' ערבית הוא מורה בניסים שיעברו ובגאולה העתידה. ועל זה אומר: 'גואל ישראל' במקום 'גאל ישראל' שבשחרית. זה מתקיים לפי הטבע: שבשחרית תתחדש העולם באור השמש, שזורח ובכל הצמחים שלאורו מתחממים ומתגדלים. והחי שהולך ורועה בשדות וכרמים. והאדם שביום פונה לעסקיו. ועל זה בשחרית הוא הזמן והעת הראוי, להאמין בניסים שעברו, בראות הבריאה שמתחדשת בכל יום ויום תמיד. ועל זה נכונה היא האמונה בנפלאות העצומות, שראו קדמונינו. בערבית הטבע מת, לפי הנראה לעין, כולו חושך ואפילה. האדם וכל חי ישן. והשינה אחד מששים ממיתה. העולם הוא בדממה ורוח האיש מתקטן, ומסביבות הטבע עובר אל נקוד קרבו. וזה הוא עת החושך והאפילה, שנשמת האדם בנקל אל א-להיו קורא ומאמין, בפרט אם הדור הוא בצרה, בגאולה העתידה.