'יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך' - רצונו לומר: שלא תהיה קמצן, בין לעני בין לעשיר, באיזה הנאה, וגם 'ויהיו עניים' ממש 'בני ביתך' - לאכול ולשתות כבניך. ... שימנע אדם ליתן צדקה בטענה: עניי ביתו קודמים, לזאת אמר אף ש'יהיו עניים בני ביתך' - כי אפילו עני צריך ליתן, על דרך מה שנאמר 'ומבשרך לא תתעלם' - שלא ימנע באומרו שקרוביו קודמים. עיין לעיל, שהכפל הורה שלא ייתן לעני פת קיבר, וגם ליתן לו פרוסת לחם וילך, וגם לטעון שאינו מספיק ליתן לו, ולזאת אמר 'ויהיו עניים בני ביתך' - כמו שעושה לבניו, שמאכילם פת נקיה ואוכלים עמו, ואף שאינו מספיק.