'ויקונן המלך אל אבנר ... ויוסיפו כל-העם, לבכות עליו ... ויאמר המלך אל עבדיו: הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה, בישראל' - עיקר הבכי במיתת הצדיקים הוא על שנתפסים בעוון הדור, על עוונם ועל חטאתם של ישראל. וכתבו המפרשים שבמיתת הצדיק אין לנו לבכות על האבדה עצמה, שאין ראוי לבכות על זה, מפני שהולך הוא למנוחות שאננות, אלא עיקר הבכי הוא על האובדים אותו, שבסיבתם גרמו מיתתם, ועל העולם גם כן שנסתלק מגינם, ומעשיהם של צדיקים שהיו מסגלים מצוות ומעשים טובים, וכיוון שסר צילם מעליהם, אין לנו להישען.
ובזה נבוא לכתובים, שבתחילה היו בוכים על האבדה עצמה, ולא היו בוכים על שמת בעבורם. וזהו אומרו: 'ויקונן המלך', 'ויוסיפו כל העם לבכות עליו' - רצונו לומר על האבדה עצמה. ולזה אמר להם דוד המלך: 'הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל' - רצונו לומר: בשביל ישראל, ואין לבכות על האבדה עצמה, כמו שאתם בוכים 'עליו' עד עכשיו, אלא שאתם צריכים לבטח על מה שנפל ומת 'בישראל' - דהיינו בשביל ישראל, שהם גרמו מיתת הצדיק, ואין לנו להישען, וקשה סילוקן לפני הקדוש ברוך הוא.