התקינו אבותינו הראשונים, הלא המה אנשי כנסת הגדולה, ארבעה שבתות אלו לפני בוא יום חג הפסח אשר ירמוז על גאולה העתידה המקווה, באשר המה ראו אורך הגלות וצרת השעבוד, מריבוי ימי הגלות, וראו להעיר ישני הגלות, איכה יעשו לקרב קץ גאולתם, והמה בחרו דברים אשר המה עמוד חזק על גאולתנו ועל פדות נפשנו. הראשון: 'שבת שקלים' - להגיד כי ישר שעמוד הימיני לקרב גאולתנו הוא הצדקה, וכמאמרם: 'גדולה צדקה שמקרבת הגאולה, שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה', ופירשו הראשונים: 'שמרו משפט' - הכתוב בתורה: 'לא תעשוק את רעך' ו'לא תגזול', ויהיה עושה עושר אך במשפט, ואז 'ועשו צדקה' - מיגיע כפיך, ואז תהיו בטוחים 'כי קרובה ישועתי לבוא'. וכמו שאמר הנביא 'בצדקה תכונני', אך בתנאי 'רחקו מעושק', כי כל המידות בטלו חוץ ממידה כנגד המידה.
וכאשר יהיו מרחמים על איש נוכרי, אשר הוא לא גואלו ולא קרובו, ועל הכל אם הרע לו ופגם בכבודו, ועם כל זה מעביר על מידותיו ומרחם עליו, על דרך מה שהצריכם לפרש בעניין אחר: 'מה הקדוש ברוך הוא מלביש ערומים שנאמר: ויעש ה' א-לוהים לאדם ולאשתו' - הגם שבאותו רגע עצמו, פגמו בכבודו ועברו על ציוויו, ועם כל זה ריחם עליהם, וכאשר ילכו בדרכיו יתברך במידתם ורחם עליהם, אף שהמה אינם ראויים מצד עצמם, וכל המרחם - מרחמים עליו מן השמים שנאמר 'ונתן לך רחמים וריחמך'.