מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לתת לעמלי תורה, שמוכרח להיכנס לבית המדרש לעשות עימו.
'אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה' - ולכאורה קשה. שלמה מצוות הצדקה, שרוצה לעשות, יהיה דווקא עם עמלי תורה ולא בשאר עניים?! ...
ואפשר שיובן בהקדים מה שהובא להרב 'לחמי תודה' ... והטעם נראה, לפי שידוע מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שרשעים זוכרים תמיד יום המיתה, וגם אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שסגולה אחרונה לנצח ליצר הרע הוא שיזכור לו יום המיתה. ובכן היצר הרע מתאמץ תמיד שיתנו צדקה, כדי שיחשוב בדעתו שבזה ניצול ממיתה, כמו שאמר הכתוב: 'צדקה תציל ממות', ועל ידי זה, לא ינצח אותו בזכירת יום המיתה, לפי שחושב שהצדקה יצילנו ממוות. עד כאן לשונו.
נמצא שגם על זה נמצאת לו הסתת היצר הרע, שלא ירא ולא יפחד מיום המוות, על ידי הפיתוי שייתן צדקה. ולמפרע צדקה זו שעושה לא תחשב לו למצווה כי היא מצד היצר הרע.
ובכן באה על נכון כוונת המאמר: 'אם בקשת לעשות צדקה' - רצונו לומר: אם בקשת לעשות צדקה כראוי, הצד היותר טוב הוא 'עשה אותה עם עמלי תורה' - הכוונה היא שאם עלה על דעתך, שמה שאתה רוצה לעשות צדקה הוא מצד היצר הרע, כדי שיוכל עמך כשירצה להחטיאך ולא תזכור לו יום המיתה, נגד זה עשה אותה עם עמלי תורה. ומן הסתם התלמיד חכם שתורתו אומנותו הוא בבית המדרש, ומוכרח אתה לילך שם לעשות צדקה, ועל ידי זה 'אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ'. והוא מידה כנגד מידה, היצר הרע הסית אותך שתעשה צדקה, כדי שלא תוכל עמו ותלכד ברשתו, אתה תעשה נגד זה, שתעשה עם עמלי תורה, ועל ידי זה תנצח אותו ולא תיפול בחלקו.
חכם שלמה יפה אשכנזי , אשר לשלמה, ליקוטים על סדר הפרשיות, דף לא ע"ב – לב ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי ויעקב פולי, אזמיר, תרל"ו (1876). מתוך 'החכם היומי'