עגונה. להיות שזה למעלה מג' שנים, שהלכו ג' אנשים מפה העירה מגדלים, יגן עליה א-להים, לקושטא לעסקיהם בספינת הבאפור, הלא המה הר' מירקאדו גורמיזאנו, השם ישמרהו, והר' אליא גורמיזאנו, והר' שמואל חאטים, ובחזרתם לעירנו בתוך באפור מוסקוף, הנה דרך ים באה על גבי הבאפור הנזכרת ספינת באפור אינגליז, והר' מירקאדו הנזכר נמלט, שברח תיכף להאינגליז, ברוך פודה ומציל. והשניים אחרים שלא ברחו תיכף, ונשארו בבאפור המוסקוף נטבעו שם, שהלכה והייתה למצולות ים, ומאז ועד הלום לא נודע זכרם, הרחמן יצילנו. והן עתה בח' תשרי משנת תרכ"ו, כאן נמצאתי וכאן הייתי פה גאליפולי, יגן עליה א-להים, בבית הגביר סימנו אשר יוחאי, ישמרהו הרחמן ויפדהו, וסיפר דברים אלו הבאים בקבלת העדות, והושבתי בית דין וקיבלנו עדותו ...
ובכן, לשאול הגיעו קרובי האישה, מרת נפש, אשת הר' אליא גורמיזאנו הנזכר, בשאלה מאתי, אם על פי עדות הלזה מותרת להינשא או לא? ...
אמנם, אמרתי אלקטה נא באמרים מפי סופרים ומפי ספרים, יען נודע להם לחכמים, כמה גדולה מצווה זו המטפל להתיר עגונה ... ומה גם חסיה נפשי על אודות אשת הר' אליא הנזכר, בשאלה הרכה והענוגה, שזה כמה שנים היא יושבת תחת תומר מרה שחורה בירכתי ביתה, אולי אזכה להצילה מכבלי העיגון. ...
ובכן, היא האישה יצאת מאיסור תורה, ומעתה על פי האמור בנידון שלנו, שכבר עבר עידן ועידנין, קרוב לארבעה שנים מהמקרה, ומה גם בזמנינו זה שיש באפורים וטלגרפים, אם ישנו, שיצא - היה נודע, והועיל לנו להוציא את האישה אשת הר' אליא הנזכרת בשאלה מאיסור תורה, ובכן כל ספק שייפול, הולכים אנו להקל בכל איסורי דרבנן ... ובנידון שלנו הרי יש כמה ספיקות להקל.
ובכן אחר שנתברר לי בירור גמור, שאינו חסר שום אליא מעירנו, כי אם אליא גורמיזאנו הנעלם, הוא זה שיצא מקושטא עם הבאפור מוסקוף, וכמו שכן אמר הר' מירקאדו הנמלט ובא לעירנו לחיים, די והותר ... שדי החיפוש והבירור על ידי בית דין ...
ואם כן, הרי וודאי שעל פי עדות הגביר נזכר - אשה זו אשת הר' אליא נזכר, מותרת להינשא לכל גבר שיתייצב ואדם לא יימח בזרעו, ובלבד שיסכימו עמי הרבנים המופלאים בית דין רבה, שבאמי מורתי קושטא, יגן עליה א-להים, כמו שכבר מילתי אמורה בראש המגילה.