המחשבה הישראלית, לא חדלה לעולם מלהאמין שיבוא יום, ועמה ישוב ויהיה גוי לעצמו בארץ הקודש, כמו שנובא בספר הדברים. בדורות שעברו, שבהם בני ישראל היו מורדפים בלי חשׂך, ולמרמס כטיט חוצות, בימים שאחדות דת אחת לבדה בכל מלכות, הייתה יסוד עיקרי של ישוב מדיני, היה מן הטבע שתקום שנית מלכות ישראל, כגוי חופשי על אדמת הקודש, היה משא עיני בני ישראל בכל עוז נפשם, כי בגלל זה תחדלנה המצוקות המדאיבות נפשם, ויהיו בטוחים על עניין חופש עבודתם את ה'. אבל מעשה נורא זה, שגוי יקום שנית על מצבו הראשון, או טוב מזה, שכל הגויים יתערבו אלה באלה ויהיו לקהילת אחים, לא האמינו בני ישראל שיהיה לתועלתם בלבד, כי גם לאט לאט לתועלת כללות בני האדם. ובכן, המחשבה הישראלית, בהבינה כי האור שהופיע מהר סיני, עדיין הוא בטהרתו וביפעתו, מכהה עיני יושבי ארצות רבות, שאבה תמיד תוך מצוקותיה, ויותר מכן תשאב מתוך חיי החֹופש שלה, כוח להודיע ערכה, ומלימודי קורות ימים שעברו, שואבת רחש אמת על אודות הגורל שההשגחה עיתדה עליה, לבוא לעזרת התחברות כל גויי עולם כאחים גם יחד. ...
חובה היא לנו במצב יישובנו האמיתי לעת עתה, להשיג מבט הנביאים בעניין מלכות ה' לעתיד. ובעת ההיא, המוסר יהיה להרגל כאילו הונחל לכל אדם מבטן, שלום ואחווה יקשרו יחד כל גויי האדמה, וכולם מחפצם בלי מכריע יודו על אחדות ה', עיקר תם ועליון, וייקדו יחד לפני השגחתו בלי סוף.