'כמה חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שחדווה שלהם ושבח שלהם, אינם אלא לשתף לקדוש ברוך הוא ושכינתו בהם' - ונראה לעניות דעתי, שמוסיף עניין אחר, והוא שבכל התורה והמצוות שנעשה, אנו אומרים: 'לייחד שמו של הקדוש ברוך הוא ושכינתו', ומסיימים: 'בשם כל ישראל' - שהוא כוללות כל הנשמות במקורן העליון, שבזה מתייחד עם ה' יתברך ועם כל ישראל, ופעולתו היא מחשבת זכות רבים, אדוקים ביוצרם, ולכל אחד יש חלק באותה הפעולה. וזהו שאמר: 'משתתפים לקדוש ברוך הוא ושכינתו' - רצונו לומר: לשם הקדוש ברוך הוא ושכינתו. וכל שלא יהיה נעשה בסדר זה - אינו חדווה, שהרי סופה שלא להתקיים, מפני שהעושה כן נפרד מה' ומובדל מעמו ... וגם עיקר גדול, שישמח את העניים עמו - שמחתו קיימת, כי על כן ציוונו ה' לשמח את הדלים במועדים, והיא שמחת ה', וכמו שאמר הפסוק: 'ושלחו מנות לאין נכון לו' וגומר 'כי חדוַת ה' היא מעוזכם'.