'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל' - ולעניות דעתי אפשר לומר, על פי דרשת רבותינו זיכרונם לברכה: 'בית יעקב' - אלו הנשים ו'בני ישראל' - אלו האנשים. והדברים עצמם שאמר להם, הם אמירה רכה לנשים, והם עצמם קשים כגידים לאנשים. והוא על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שישראל כשהיו במצרים, היו 'גוי מקרב גוי' ונטמעו במ"ט שערי טומאה, ואילו היו שוהים עוד רגע, היו נטמעים בשער החמישים, ולא היה להם תקומה, חס ושלום. ועל כן מיהר את הקץ והוציא אותם תכף ומיד, 'על כנפי נשרים'. וזה העניין, שהיו נטמעים היה באנשים, שהנשים היו צדקניות, ובזכותם יצאו ישראל ממצרים, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, והכיור שעשו במשכן היה ממראות הצובאות, לפי שהיו צדקניות. ולפי זה הדברים הללו שרוצה לומר להם: 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים', הוא אמירה רכה לנשים, שישמחו בה, שנצטדקו יותר מבעליהם, ובזכותם יצאו ממצרים. וזאת האמירה עצמה, קשה כגידין לאנשים, שתדאיב את ליבם, בזכרם מה שהיו נטמעים במצרים, עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא, לישא אותם על כנפי נשרים.