'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך' - לא תעשה עורמה ליתן לו מנה, להשלים לו מאתים זוז, כדי שלא להתקרב אצלו עוד. אלא אם 'תלווה את עמי', יהיה באופן זה 'את העני עמך', כלומר, שיחזור עוד הפעם להיות 'העני עמך', לקבל ממך.
וזהו אומרו: 'אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, מי שהוא עשיר, הכל נדבקים בו'. ומכלל 'הן' אתה שומע 'לאו', שמי שהוא עני, עושים אופן לקיום מצוות הצדקה, ולא להיות מתדבקים עמו עוד. כלומר על ידי מעשה של השלמה, שמשלים לו מאתים זוז. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא רואה לעני ונדבק בו. ואם כן לעולם ידבק אדם בטובים, ולא להיות רשע ערום.
ובזה בא על נכון אומרו: 'זהו שכתוב 'טוב איש חונן ומלווה' - שבא בעל המאמר לפרש שמה שאמר 'את העני עמך' - היינו להורות לזה שעושה צדקה, לא יעשה באופן שלא יתקרב עוד אצלו אותו העני לקבל ממנו, משום שאם כה יעשה, לתת לו באופן שלא יחזור אצלו - 'רשע ערום' נקרא, כיון שלא הלווה לו ולא נתן לו בשביל חמלה וחנינה, כי אם להאבידו מפניו, כדי שלא יתקרב עוד אצלו.