שאלה: ראובן הסוחר ושמעון, כולם בעיר אחת, ואחר כמה שנים באו לעשות חשבון, ושמעון תובע מראובן כמה תביעות, ואחת מהן היא שתובע ארבע מאות פייסאס, משכירות נכסי סוחרים, שהובאו בספינה אחת, ששכר ראובן לחשבון שמעון. והשיב ראובן שלא היה חייב לו מזה, אלא מאה וחמישים פייסאס ... אחר כך הביא ראובן עדות בכתב משני עדים, שהעידו כדבריו בכל מכל כל, אבל לא באו העדים להעיד בבית הדין ... אחר זאת הודה שמעון ... וכראות ראובן שהודה שמעון, תבע בבית הדין ששמעון הוחזק כפרן על פי עדים, ואם יתחייב שמעון איזו שבועה קלה או חמורה באיזה מתביעותיו, שאין להשביעו כיון שהוחזק כפרן אלא שיפטר ראובן לגמרי ... מה דינו? האם הוחזק כפרן? ואם תמצא לומר שהוחזק כפרן, אם הוחזק כפרן לכל שאר התביעות או לא?
תשובה: תחילת כל דבר צריך לחקור אם שמעון זה הוחזק כפרן או לא. וידוע שלעולם צריך בכל מאמצי כוחנו להפך בזכות כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו. וכמו שכתוב במסכת בבא מציעא דף ג' שהכופר במלווה, ואחר כך באו עדים שחייב לו מקצתה, ישבע על השאר ... ואפילו הכופר בפיקדון ובאו עדים להכחישו, צריך שיעידו שראוהו בידו בשעה שנתבע, אבל אם ראוהו קודם לכן, לא הוחזק כפרן ... ולעולם לא נחזיק אדם כפרן כל זמן שנוכל למצוא לו צד זכות.